החלטה בתיק ע"מ 1465/09

העררים שנדון בהם להלן נוגעים לשני עוררים אשר על פי החשד מעורבים בפרשיה אחת ואשר נסיבותיהם דומות למדיי. לנוכח האמור, ראיתי לנכון לתת החלטה מאוחדת בעניינם.

שני העוררים נעצרו בתאריכים 12.2.09 ו-13.2.09 בהתאמה, בחשד למעורבות בפעילות צבאית במסגרת מאורגנת. בתאריך 19.2.09 הובאו העוררים לדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרם.

בתום הדיון הורה בימ"ש קמא על הארכת המעצר ב-22 ימים. ביהמ"ש ציין בהחלטתו את העובדה כי החקירה נמצאת בראשיתה ואת חומרת העבירות המיוחסות לעוררים כנסיבות המחייבות הארכת מעצר כאמור.

בעררים, תוקף הסנגור את ההחלטות האמורות. לטעמו, החלטות ביהמ"ש לוקות בחסר, שכן, אין בהן כל התייחסות לעובדה שהחקירה מתנהלת עד כה כאשר נמנעת ממנו האפשרות להיפגש עם העוררים. זאת ועוד, טוען הסנגור כי העוררים שיתפו פעולה במהלך החקירה, כך שאין להבין מדוע נדרשת הארכת מעצר כה ארוכה. לבסוף, טוען הסנגור כי שגה בימ"ש קמא בהאריכו את המעצר לפרק זמן ממושך, בניגוד להלכה הרווחת, לפיה, בהיעדר נסיבות חריגות, אין מקום להארכות מעצר לפרקי זמן העולים על חמישה עשר ימים.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר בהפנותה לדו"חות חסויים המלמדים, לטעמה, על נחיצות הארכות המעצר כפי שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

הגם שחקירה זו מצויה בתחילתה, התרשמתי כי קיימת תשתית מודיעינית וראייתית הקושרת את העוררים לעבירות המיוחסות להם. אין ספק כי עבירות אלה מתאפיינות בחומרה לא מבוטלת ובסיכון פוטנציאלי רב לביטחון האיזור. כן, אין עוררים על כך כי החוקרים הניחו בפני בימ"ש קמא תכנית חקירה סדורה אשר ביצועה חייב את הארכת המעצר.

ברם, גם בהתחשב באמור, לא מצאתי במקרה דנן סיבה מיוחדת מדוע לא יהיה ניתן להתקדם בחקירה תוך עמידה בהלכת בימ"ש זה, לפיה, ברגיל, אין לחרוג ממסגרת מקסימאלית של חמישה עשר ימי מעצר בין דיון משפטי אחד למשנהו. את הרציונאל לקביעה זו פירטנו בהרחבה, ובעיקרו יסודו בצורך להותיר בידי ביהמ"ש כלים מינימאליים לפקח באופן אפקטיבי על התקדמות החקירה ונחיצות הפגיעה בחירותו של החשוד. קביעות אלה, הגם שכיום הינן נחלת כלל דיוני המעצר באיזור, מתחזקות באופן ממשי כאשר החקירה מתנהלת תחת צו מניעת מפגש המונע, או למצער המצמצם באופן משמעותי, את אפשרויות הסנגוריה למלא את תפקידה ולתרום להגנת החשוד ולשמירה על זכויותיו. במצב דברים זה, קבענו לא אחת כי על ביהמ"ש להדק ולהעמיק את הביקורת השיפוטית על מנת להבטיח פגיעה מינימאלית בזכויותיו של החשוד.

בנסיבות אלה, גם בהתחשב בקשיים האובייקטיביים העומדים בפני החוקרים בניהול חקירה זו, איני סבור כי היה מקום להאריך את המעצר לפרק הזמן הממושך שנקבע על ידי בימ"ש קמא.

אשר על כן, מתקבלים העררים כך שתקופת המעצר הנוכחית תועמד על חמישה עשר ימים החל מתאריך 19.2.09.

ניתנה היום, 25 בפברואר 2009, א' באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: יע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: